יותר ויותר גננות ומורות מפנות ילדים לאבחון בריפוי בעיסוק.  סיבות ההפניה שונות: קושי באחיזת עיפרון, קושי לשבת לאורך זמן, קשיים בהתארגנות עם הגוף ועוד.

העירנות של הצוותים החינוכיים הינה חשובה, ומעידה על מודעות הולכת וגוברת לצורך בטיפול בילדים המתקשים. עם זאת, אתם ההורים הם אלו שמחליטים האם ומתי לפנות לריפוי בעיסוק, וכדי לסייע לכם, בואו נעשה קצת סדר:

 

מהו ריפוי בעיסוק?

ריפוי בעיסוק הוא מקצוע פרא-רפואי, טיפולי-חינוכי-שיקומי, אשר מטרתו לעזור לאדם להגיע לתפקוד ולהשתתפות מירביים בסביבתו: בית, גן, בי"ס, משפחה, קהילה. הטיפול בריפוי בעיסוק נעשה באמצעות תרגול פעילויות משמעותיות עבור האדם המטופל, וכשמדובר בילדים ההתערבות נעשית דרך משחק ויצירה.

 

מהו אבחון בריפוי בעיסוק ?

אבחון בריפוי בעיסוק נעשה למטרת הערכת תיפקודו של הילד בתחומים שונים. באבחון נעזרים בתצפיות, בדיווח מההורים ומהמסגרת החינוכית ובסדרת כלי אבחון פורמליים. ההערכה רחבה וכוללת התייחסות לתחומים רבים: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה וגרפומוטוריקה (שימוש בעיפרון, ציור / כתיבה, גזירה), תפיסה וקוגניציה (למידה, חשיבה), התארגנות ביומיום (לבוש, רחצה, אכילה) ועוד.

ההערכה מותאמת אישית לכל ילד, בהתאם לסיבת ההפניה, לגיל הילד ולמטרת האבחון.

בהערכה משווים את ביצועי הילד לנורמות התפתחותיות, כלומר- לביצועים שניתן לצפות להם מילד בגילו. במידה וביצועי הילד נמוכים בתחומים מסויימים מהנורמות לגילו, מומלץ לשקול לקדם את הילד באמצעות התערבות מתאימה של מרפאה בעיסוק: סדרת מפגשים פרטנית או קבוצתית, הדרכה הורים, וקשר עם המסגרת החינוך, בהסכמה ההורים, במידה וזה נחוץ.

 

איך יודעים מתי כדאי לגשת לאבחון בריפוי בעיסוק?

אחד המדדים החשובים בגילאי הגן ותחילת ביה"ס הוא מדד ההשתתפות של הילד בפעילויות שונות.

ייתכן ונמצא כי ילדנו עומד כמעט בכל הדרישות המצופות לגילו, אך מביע התנגדות והמנעות מהשתתפות במספר תחומים. למשל, הוא נמנע מפעילות יצירה בגן, דוחה בתירוצים שונים את ארגון הילקוט לבית הספר, אינו עצמאי בתפקודי היומיום, נמנע ממקומות רועשים, בררן יתר על המידה באוכל..

הימנעות מפעילות או חוסר השתתפות נראים לפעמים כפינוק, עקשנות או סתם חוסר רצון, אך מעידים בדרך כלל על קושי באותה פעילות - "קשה לי אז אני לא עושה", ודורשים לפעמים בדיקה יותר מעמיקה.

דוגמאות:

    ייתכן שהילד נמנע מכתיבה, ציור, ושאר פעילויות יצירה בשל קושי גרפומוטורי: אחיזת עיפרון לא נכונה, היעדר מיומנויות גזירה, קושי בהתארגנות על הדף ..


ייתכן שהילד חושש לשחק בחצר, שכן נרתע מלגעת בחומרים מלכלכים כגון חול ובוץ . (בשל רגישות יתר תחושתית)

ייתכן שהילד נמנע מפעילויות ספורטיביות שונות בשל קושי במוטוריקה גסה.
 

 

האם המנעות או רתיעה מפעילות מסויימת דורשת אבחון בריפוי בעיסוק ?

לא בהכרח.

כדי להעריך את הצורך באבחון מומלץ לבדוק :

עד כמה ההימנעות מפריעה, או עלולה להפריע לילד בהתפתחותו או בתפקודו השוטף. .

עד כמה ההמנעות גורפת ונוגעת ליותר מפעילות אחת.

לדוגמא:

ילד שנרתע מלגעת בדבק, אך נעזר במקל או במכחול לצורך שימוש בדבק -  הדבר לא יפריע לו בפעילות היצירה ולא יעכב אותו מלתפקד ולהתפתח בתחום.

אולם אם הילד נרתע גם משימוש בעפרונות, במחק, מספריים, ומעדיף באופן שיטתי לא ליטול חלק בפעילויות היצירה או הכתיבה בגן או בבית הספר – הרי שלכך עלולה להיות השפעה על ההתפתחות והתיפקוד היום יומי, וכדאי לאבחן את הסיבה.

 

לסיכום, לא כל ילד שביצועיו נמוכים בפעילות מסויימת זקוק לריפוי בעיסוק, אך מומלץ להיות עם היד על הדופק ולבדוק עד כמה הדבר עלול להשפיע  תיפקודו ועל התפתחותו.

 

 

 

 מאת: עינת כאהן – רזיאל, מרפאה בעיסוק